עב"י 50053-12-20

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית המשפט המחוזי להטיל עונש של פסילה על תנאי על מתמחים ומועמדים להתקבל ללשכת עורכי הדין. מסקנת בית הדין היא כי לבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין נתונה הסמכות להטיל עונשים כאלה במקרים המתאימים, בהתבסס על פרשנותו המילולית והתכליתית של החוק הרלוונטי, המחיל את השינויים הנדרשים על מתמחים. פסק הדין מדגיש גם את שיקול הדעת הרחב של בית הדין המשמעתי בבואו לגזור את דינם של מתמחים, ואת היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטותיו. יצוין, כי נסיבותיו האישיות של המשיב משוקללות פחות בדין המשמעתי בהשוואה להליך הפלילי, והשיקולים העיקריים הם האינטרס הציבורי ותכליות ההליך המשמעתי. במקרה הספציפי, בית המשפט מוצא כי העונש שהוטל על המשיב הוא הולם ואינו מצדיק התערבות בערכאת הערעור. לפיכך, הערעור נדחה. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.