ת"א 16188-11-18

תקציר

המבקשים ביקשו לפסול את השופט היושב בדין בתביעתם הכספית בסך של כ-750,000 ₪ כנגד המשיבים, בנימוק של משוא פנים לכאורה. בקשת המבקשים באה בעקבות בקשת המשיב לסילוק על הסף, אשר לדעת המבקשים הוכיחה חוות דעת "נעולה" שנקבעה מראש מצד בית המשפט. המשיבים התנגדו לבקשה, בטענה כי מדובר בניסיון לעכב את ההליכים וכי התנהלות בית המשפט והתבטאויותיו אינן מצביעות על היעדר משוא פנים. השופט נעתר, לא מצא עילה לפסילה וציין את השיהוי של המבקשים בהעלאת טענותיהם. השופט הדגיש כי החלטות פרוצדורליות, כגון קביעת מועדים להגשת בקשות, אינן מהוות עילה לפסילה, שהיא אמצעי חריג. המבקשים לא הביאו ראיות לחשש ממשי מפני משוא פנים, ותחושותיהם הסובייקטיביות לא היו מספיקות. זאת ועוד, סבלנותו של בית המשפט כלפי התנהלות המבקשים וההערות הכלליות שנאמרו במהלך הדיונים לא הצביעו על חוות דעת נעולה. לפיכך, בקשת הפסילה נדחתה, ללא צו להוצאות הבקשה, ועניין בקשת הדחייה על הסף יוכרע בנפרד.