בג"צ 8202/17

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש המרכז לעיוור בישראל, בטענה כי המדינה מפלה עיוורים בכך שהיא משלמת להם קצבה חודשית נמוכה משמעותית בהשוואה לאנשים עם מוגבלות בגפיים התחתונות. קצבה זו, המכונה קצבת ניידות, נועדה לסייע לאנשים המוגבלים בניידות לנוע ממקום למקום למטרות עבודה ולימודים. העותרים ביקשו להשוות את מעמדם של העיוורים כלפי מעלה מבחינת קצבה זו. בית המשפט בחן את הטענה ומצא אותה מוצדקת, והגיע למסקנה כי האפליה הקיימת פסולה ובלתי חוקית. הודגש כי קשיי הניידות שחווים עיוורים אינם פחותים מאלה שחווים אנשים עם מוגבלות בגפיים התחתונות, אך הקצבה המשולמת לקבוצה זו גבוהה משמעותית. פסק הדין נועד לתקן אפליה זו באמצעות הוצאת צו שיפוטי המחייב את המשיבים – המוסד לביטוח לאומי ומשרד האוצר – לשלם לכל אדם הזכאי לקצבת ליווי בשל עיוורון את התשלום החודשי המרבי, לרבות עדכונים, המשולם לאנשים עם מוגבלות בגפיים התחתונות על פי הסכם הניידות. זכאות זו תיכנס לתוקף ממועד הוצאת הצו המותנה בדצמבר 2018. כן הורה בית המשפט למשיבים לשלם לאגודה העותרת הוצאות משפט בסך 40,000 ₪. השופט א' שטיין והמשנה לנשיא ח' מלצר הסכימו עם חוות דעתו המקיפה והרגישה של השופט א' שטיין.