ע"א 8802/06

תקציר

מדובר במקרה של הפרת פטנט על חומר כימי המשמש לייצור תרופה לטיפול בסוכרת מסוג 2. המערערים טענו כי הפטנט פסול משום שהוא נכשל במבחנים ל"פטנט בחירה" תקף, ולחילופין כי הוא אינו עומד במבחנים הקבועים בחוק הפטנטים. המשיבים, לעומת זאת, הסתמכו על ממצאיו של בית המשפט המחוזי, שאישר את תוקפו של הפטנט ומצא הפרה על ידי המערערים. בית המשפט העליון הבהיר לראשונה את הכלל בדבר נטל ההוכחה, ואישר כי נטל הוכחת ההפרה מוטל על תובע הפטנט, ואילו הנטל להוכיח את תקפות הפטנט מוטל על הנתבע. לאחר מכן התייחס בית המשפט לטיבו של פטנט בחירה ולתחולתו בדין הישראלי. נמצא כי דוקטרינת פטנט הבחירה, הנעדרת בדין האמריקאי, אינה מוכרת בישראל, וגם אם כן, המקרה הנוכחי לא עסק בפטנט בחירה. בית המשפט המשיך לבחון את תוקפו של הפטנט במסגרת חוק הפטנטים הישראלי. בית המשפט המחוזי הסכים עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי כי המערערים לא הצליחו להוכיח את היעדר החידוש וההתקדמות ההמצאתית בהמצאה. אשר להיקפה של הגנת הפטנט, אישר בית המשפט את פרשנותו של בית המשפט המחוזי לתביעות הפטנט, התוחמות את ההגנה הקניינית המוקנית למשיבים. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה על צו מניעה קבוע האוסר על המערערים לשווק, למכור או לספק את הסם המפר. כן חויבו המערערים בתשלום שכר טרחת עורך דינם של המשיבים.