תא"ק 34432-12-13

תקציר

התובעים הגישו תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת בדרישה לקבל בחזרה את תגמולי הביטוח הסיעודי בעקבות אירוע שהותיר את התובע זקוק לטיפול סיעודי. פוליסת הביטוח המדוברת כיסתה צרכים סיעודיים הנובעים מתאונות, מחלות או מומים מולדים. הסוגיה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם מצבו של התובע נגרם כתוצאה מתאונה או מפגיעה עצמית מכוונת. אם כן, חברת הביטוח טענה כי חל חריג בפוליסה, אשר שולל כיסוי לאירועי ביטוח שנגרמו כתוצאה מאי שפיות, פגיעה עצמית מכוונת או ניסיונות התאבדות. התובעים טענו כי החריג אינו תקף או לחילופין אינו חל על העובדות הנדונות. בית המשפט קבע כי החריג תקף וניתן לאכיפה, וקבע כי הוא עולה בקנה אחד עם סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הפוטר מבטחים מאחריות אם אירוע הביטוח נגרם במתכוון על ידי המבוטח. בית המשפט פירש את הסעיף כך שיחול על ניסיונות התאבדות, גם אם המבוטח לא התכוון לגרום לנזק הספציפי שנוצר. יתר על כן, בית המשפט קבע כי סעיף 50 לחוק חוזה הביטוח, הקובע תגמולי ביטוח בפוליסות ביטוח חיים להתאבדויות שבוצעו בתוך שנה מיום כריתת החוזה, אינו חל על המקרה הנדון. הפוליסה המדוברת לא הייתה פוליסת ביטוח חיים, ובית המשפט מצא כי היא נופלת תחת הוראות סעיף 54(א) לחוק, שלא כלל את סעיף 50. בנוסף, קבע בית המשפט כי החריג נוסח בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, המחייב לציין תנאים וסייגים בסמוך לנושא הרלוונטי או להיות מודגשים. לבסוף, בית המשפט מצא כי הנתבע הוכיח כי מצבו של התובע נבע מניסיון לשים קץ לחייו, ולכן חל החריג, והתביעה לתגמולי ביטוח נכשלה. עם זאת, בהתחשב בנסיבות הטרגיות, בית המשפט לא פסק הוצאות לנאשם המצליח.