ע"א 3304/13

תקציר

פסק הדין מתייחס לדחיית הערעור והערעור שכנגד בנוגע לקביעת הפסד השתכרות לבעל עסק עצמאי הפועל באמצעות חברה שבשליטתו. בית המשפט מתווה תהליך הערכה דו-שלבי למקרים כאלה. ראשית, היא בוחנת האם יש להתעלם מההפרדה בין היחיד לבין החברה שלו, במיוחד אם הכנסות החברה הן בעיקר הכנסתו של היחיד. אם יימצא לנכון, בית המשפט מעריך את חישוב שכרו של הנפגע, תוך התחשבות במניעי מס או בהצגת רווחיות עסקית העלולה לעוות את כושר ההשתכרות האמיתי. פסק הדין מדגיש את הצורך להעריך את השכר על סמך רישומים אותנטיים ומצבה הפיננסי של החברה כדי לברר רווחים ריאליים, תוך הכרה בכך שמשיכת כספים מחברה נשלטת לא תמיד משקפת הכנסה אמיתית. במקרה דנן, ביסס בית משפט קמא את החלטתו על תלושי שכר, והוסיף תוספת של 10% כדי להתחשב בשיפור עתידי פוטנציאלי בהכנסות, למרות הפסדי החברה בתקופה הנדונה. פסק הדין בעניין כושר ההשתכרות נותר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי. עוד קובע בית המשפט כי הכנסות מנכסים שלא נפגעו ממות המנוח אינן נלקחות בחשבון בחישובי הפסד. בנוסף, טענות בדבר האצת ירושה חסרות שחר, שכן ההפסד הפוטנציאלי בצמיחת הנכסים מאזן כל תועלת. פסק הדין מכיר בטעויות חישוב בפסק הדין הראשוני ומתקן אותן באמצעות חיוב בפיצוי נוסף בסך 50,000 ₪. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחים ללא הטלת הוצאות, מה שהופך את ההחלטה לסופית.