ת"א 3656-08-13

תקציר

כך פסק הדין בתביעה שהגישה אישה, פלונית, נגד המרכז הרפואי בני ציון, משרד הבריאות ושני רופאים, ד"ר לאוניד גיטלמן וד"ר שפיגל דורון, בעקבות לידה נרתיקית כושלת. פלונית אושפזה בבית החולים ב-18 באפריל 2010, בשבוע ה-39 להריונה, וילדה את בנה בנתה באופן וגינלי. בתום הלידה התקשרה המיילדת לרופא כדי לבדוק את השליה, שאושרה אז שהיא שלמה. עם זאת, מאוחר יותר התגלה כי חתיכה מהשליה נותרה ברחמה של פלונית. שלושה שבועות לאחר הלידה הגיעה פלונית לקופת החולים בשל דימום נרתיקי והופנתה לבית החולים, שם בדיקת אולטרסאונד גילתה נוכחות של שאריות שליה. ב-20 במאי 2010 עברה פלונית הליך פינוי רחם וניסיון להיסטרוסקופיה, שלא צלח בשל רחם גדול וצוואר פתוח. בבדיקה נפשית של פלונית מיום 1.1.2013 נמצאה נכות נפשית בשיעור של 15%, ומומחה הפוריות שלה קבע כי היא סובלת מרירית לא סדירה וחשד לזיהומים. פלונית טענה כי הצוות הרפואי בדק את השליה בצורה לא תקינה ולא זיהה אפשרות שנותרו שאריות שליה ברחם. עוד טענה כי מצבה לאחר הלידה מצביע על אפשרות של רקמת שליה שנשמרה וכי הטיפול הרפואי שקיבלה לא היה מספק. כמו כן, היא טענה כי היא סובלת מתסמונת אשרמן, מצב הגורם להידבקויות ברחם, ונכות נפשית עקב אירועי התביעה. לתמיכה בטענותיה הציגה פלונית את חוות דעתם של פרופ' אלכסנדר נרי, רופא מיילד, וד"ר הלל נעים, פסיכיאטר. הנתבעים הכחישו כל רשלנות והציגו חוות דעת נוגדות של פרופ' אריה הרמן, רופא מיילד, ופרופ' שלמה נוי, פסיכיאטר. הם טענו כי בדיקת השליה נערכה כראוי וכי אין אינדיקציה לשאריות שליה כלשהן. בנוסף, הם ציינו כי מצבה של פלונית לאחר הלידה אינו מצדיק חקירה נוספת וכי נכותה הנפשית לא נבעה מהאירועים המדוברים. בית המשפט בחן את הסוגיות שבמחלוקת, לרבות בדיקת השליה, פענוח מצבה של פלונית לאחר הלידה, נאותות הטיפול הרפואי, קיומה של תסמונת אשרמן ונכות נפשית. השופטת קבעה כי פלונית לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. השליה נבדקה על ידי אנשי רפואה מנוסים, ומסקנתם לגבי שלמותה לא הייתה רשלנית, למרות שאריות השליה שהתגלו מאוחר יותר. לא היה חשד לשאריות שליה בתקופה שלאחר הלידה, והטיפול הרפואי עמד בסטנדרטים המקובלים. השופט דחה גם את טענת תסמונת אשרמן, שכן הראיות האבחנתיות אינן חד משמעיות. יתר על כן, השופט לא קיבל את חוות דעתו של הפסיכיאטר של פלונית, ומצא אותה בלתי מבוססת ואינה עולה בקנה אחד עם תפקודה בפועל של פלונית. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבעים, ודחה את טענותיה של פלונית. בשל הנסיבות המצערות, לא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים.