ת"א 51515-12-21

תקציר

השופט קבע כי טענת התובעים לחזקה במקרקעין משנת 1955 אינה משכנעת, ובמקום זאת קיבל את ראיות הנתבעים כי הנכס המדובר היה בבעלות המנוח רק משנת 2000. השופט פירט את הליקויים בעניינם של התובעים, לרבות היעדר ראיות אובייקטיביות, עדויות עדים וחוסר עקביות בעדותו של התובע עצמו. השופט גם דחה את טענות התובעים לבעלות על הנכס באמצעות מתנה או רכישה, וקבע כי הן בלתי סבירות ואינן נתמכות בראיות. יתר על כן, השופטת קבעה כי התובעים לא הצליחו לבסס בעלות באמצעות חזקה שלילית, שכן החזקתו של המנוח בקרקע לא עמדה בדרישות חוק הקרקעות העות'מאני, המחייב החזקה רציפה ועיבוד חקלאי לתקופה קצובה. השופט מצא כי הנתבעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי למנוח אין זכויות במקרקעין, מה שהוביל למסקנה כי התובעים אינם זכאים לפיצויי הפקעה. משכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.