עפ"ת 49254-04-18

תקציר

השופט מסכים עם מרבית הערכותיו של בית משפט קמא ומאמץ את קביעותיו הנורמטיביות ביחס לניתוח העבירה. השופט מסכים גם עם יכולתו של בית משפט קמא לתקן את כתב האישום, תוך שהוא מפנה לסעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי ולפסיקה תומכת. זאת ועוד, השופט דוחה את טענות המערער בדבר אכיפה בררנית והשפעה בלתי הוגנת של בית משפט קמא. עם זאת, השופט מוצא כי יש לזכות את המערער מחמת ספק סביר. המערער הציג ראיות חזותיות התומכות בטענתו בדבר מספר הנתיבים בזירת הפשע, אך המדינה סירבה להציג ראיות אלה שוב בדיון בערעור. בהתחשב במצבם הלא ברור של נתיבי התנועה בתל אביב, גרסת המערער לאירועים מתקבלת על הדעת. בנוסף, מעלה השופט את סוגיית תיקון כתב האישום, שהביא לקנס גבוה יותר ולסיכון של נקודות ברשומת הנהיגה של המערער, תוצאה שלא הוזהר עליה בדו"ח הראשוני. השופט מגיע למסקנה כי היעדר אזהרה זו מהווה עיוות דין. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת זיכויו של המערער. פסק דין זה ניתן בנוכחות הנוכחים ב-19 ביולי 2018.