ת"א 1866/02

תקציר

המבקשים תבעו את אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואת סאן דור אינטרנשיונל איירליינס בע"מ (המשיבות) בגין גביית 8$ נוספים לכל קטע טיסה, בטענה כי מדובר במצג שווא וניצול מצוקת צרכנים, וביקשו לאשר את תביעתם כתובענה ייצוגית המייצגת את כל הצרכנים ששילמו תוספת זו. המבקשים טענו כי הסכימו לשלם תוספת זו משום שסברו כי היא תשפר את ביטחונם האישי וכי מדובר בהיטל המוטל על פי חוק ומועבר לגופים ממשלתיים. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הוכיחו טענות אלה, שכן המצגים לא הוצגו על ידי המשיבים, וגם אם היו, לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי הוטעו או נגרם להם נזק כלשהו. כמו כן, לא עלה בידי המבקשים להראות כי המצגים בדבר מטרת התוספת נמסרו להם באופן ספציפי, או כי נחשפו אליהם טרם רכישת כרטיסיהם. באשר לטענה כי התוספת היא היטל המוטל על פי חוק, ציין בית המשפט כי המונח "היטל" קשור בדרך כלל למסים המועברים לרשויות ציבוריות, מה שלא היה המקרה כאן. המבקשים גם לא הסבירו מדוע טענה זו לא נכללה בהודעתם המקורית, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי מדובר בשינוי רטרואקטיבי. לבסוף, המבקשים לא הוכיחו כי המצג בדבר מהות התוספת כהיטל גרם להם נזק, שכן הם לא הראו כי שיקול זה היה מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות שלהם בבחירת חברת תעופה. משכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית ודחה את תביעתם, תוך שהוא מורה להם לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.