ע"ח 21920-11-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על הארכת תנאי מגביל המוטל על אדם המכונה המשיב, האוסר עליו לעסוק בעריכת דין. תנאי זה הוטל מכוח סעיף 48 לחוק המעצרים, המאפשר שחרור בערבות בתנאים מסוימים, לרבות הימנעות משיבוש הליכים משפטיים והתייצבות לחקירה ולמשפט. על פי פסק הדין, ההגבלה נועדה למנוע מהמשיב לבצע עבירות דומות ולשבש את החקירה. בית המשפט מכיר במעמדו החוקתי של חופש העיסוק ובחומרת הפגיעה בפרנסתו של המשיב. עם זאת, נוכח החשדות החמורים סביב העבירות הנטענות של המשיב, הקשורות למקצועו, וההשפעה הפוטנציאלית על שלום הציבור והחקירה, האריך בית המשפט את האיסור לעסוק בעריכת דין ב-45 ימים נוספים. הארכה זו מוצדקת בצורך להשלים את החקירה, בקיומו של חשד סביר ובאינטרס הציבורי. ההחלטה מאזנת בין זכויות היסוד של המשיב לבין הסיכונים הפוטנציאליים, במטרה לגרום לפגיעה הפחותה ביותר תוך הגנה על הציבור ועל החקירה. פסק הדין מזכיר גם מקרים קודמים של עורכי דין שנאסר עליהם לעסוק בעריכת דין בשל חשדות פליליים, ומדגיש את חומרת הפרת האמון שניתן בעורכי דין. יצוין, כי ההארכה אינה מתיישבת עם בקשת המערערת, שביקשה תקופת איסור ארוכה יותר. למשיב אפשרות לבקש את חומר החקירה לעיון. ההחלטה תועבר לצדדים על ידי המזכירות.