תאד"מ 50015-06-20

תקציר

התובע, בעל דירה שכורה, הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים, השוכרים, בגין הוצאות ונזקים שונים הקשורים לחוזה השכירות. השוכרים ביקשו סיום מוקדם של חוזה השכירות, שניתן, והדירה עמדה ריקה בחודשים מרץ עד יוני 2020. התובעת דרשה דמי שכירות בסך 39,900 ₪ לתקופה זו, אך בית המשפט מצא כי בשל היעדר הארכת חוזה חתום והתנהלות הצדדים, הנתבעים אינם חייבים בסכום זה. במקום זאת, הם נדרשו לשלם 16,628 שקל, שאותם הודו שהם חייבים עבור מרץ ושני שלישים מאפריל. התובע תבע גם 1,286 ₪ עבור ארנונה ו-2,978.59 ₪ עבור חשבונות חשמל, אך בית המשפט פסק לטובת הנתבעים בסעיפים אלה, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לחובות אלה. התובע תבע פיצויים בסך 15,444 ₪ שנותרו בדירה לאחר עזיבת הנתבעים, אך לא הצליחו להביא ראיות מספיקות, והתביעה נדחתה. בנוסף, התובעים דרשו פיצוי בסך 10,000 ₪ כמפורט בהסכם השכירות בגין הפרות שונות, ובית המשפט פסק להם סכום מופחת של 3,500 ₪, בהתחשב בנסיבות ובהיעדר חוזה חתום. הסכום הכולל ששילמו הנתבעים לתובע עמד על 20,082.59 ש"ח, שכללו 2,978.59 ש"ח לחשבון החשמל ו-3,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, שניהם סבירים בעיני בית המשפט. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ביום 15 באוגוסט 2021. ככלל, התביעה התקבלה בחלקה, כאשר בית המשפט פסק לטובת התובע לגבי חלק מהסכומים הנתבעים אך לא עבור אחרים.