ו"ע 7952-02-09

תקציר

ערר לביוב הוגש על ידי המשיבה, חברת בנייה, כנגד המערערת, בטענה לתשלום יתר של היטלי ביוב בסך כולל של 2,941,164 ₪ בשנים 2004-2009. המערערת שילמה חיובים אלה ללא מחאה כדי למנוע עיכובים בקבלת היתרי בנייה. המשיב ביקש לדחות את הערעור בעילה של תקופות התיישנות ושיהוי. למרות שבית המשפט הכיר בחומרת התנהלותם של שני הצדדים, הוא קבע כי לאף אחד מהם לא מגיע ליהנות מטעויותיו של הצד השני. הימנעותו של המשיב מלהציב "דרישות תשלום" ראויות וחוסר זריזותה של המערערת בהגשת הערעור, חרף קבלת ייעוץ משפטי, נלקחו בחשבון. בית המשפט החליט שלא לדחות את הערעור על הסף, במיוחד בהתחשב באי עמידתו החוזרת ונשנית של המשיב בהחלטות ובפסיקות. בית המשפט קבע כי ניתן להמשיך בערעור, למעט החלק הנוגע ל"צו גבייה" שהוצא בשנת 2004, ונדחה בשל שיהוי מוגזם. בית המשפט הדגיש את הצורך בדיון קדם משפט והורה למערערת לשלם הוצאות בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, עד לתוצאות ההליך העיקרי. פסק הדין שימש אזהרה לשני הצדדים, והדגיש את הצורך בציות ובפעולה בזמן. בית המשפט קיווה כי החלטה זו תעביר מסר חד-משמעי למשיבה לשפר את התנהלותה בכל הנוגע לדרישות היטל ביוב.