על"ח 24415-06-22

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעתה של התובעת אינה מיושנת, שכן מקורה בשנת 2016 כאשר קצבת הפנסיה שלה קוצצה משמעותית, והיא התוודעה לנושא אז. עוד קבע בית המשפט כי יש לחשב את זכויותיה הפנסיוניות של התובעת הנובעות מעבודתה באוניברסיטה ובשירות הציבורי על בסיס שכרה הקבוע בעת פרישתה משירות המדינה, כאמור בהסכם הרציפות. סכום זה ישולם על ידי מינהל הגמלאות, שגם הוא לא העניק לתובעת זכות שימוע לפני קיצוץ הפנסיה שלה, ולכן עליו לשלם לה פיצוי לא ממוני נוסף בסך 25,000 ₪. כמו כן, הורה בית המשפט כי מינהל הגמלאות וקרן מקפת יגדילו את התשלום החודשי של הגמלאות של התובעת, כך ששני חלקי הפנסיה שלה יחושבו בהתאם לשכר הקובע מתקופת שירותה בשירות המדינה. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים וטענותיהם, וקבע כי הם טעו בחישוב תגמולי התובעת, ולא עמדו בהסכם ההמשכיות. כמו כן, תישא התובעת בהוצאות משפט בסך 12,000 ₪ מכל אחד מהנתבעים, בנוסף להפרשי הפנסיה שלה עם הצמדה וריבית החל מהיום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וזכותם לערער לבית הדין הארצי לעבודה.