עמ"נ 114/08

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת הרשות, שסירבה לפצל נכס של בית אבות לחלקים נפרדים. בערעור נטען כי יש לסווג את חדרי המגורים של הדיירים הקשישים כדירות מגורים ולהפריד אותם משאר מתחם בית האבות, מה שאומר גם שניתן יהיה לחייבם במס בנפרד. עם זאת, השופט קבע כי חדרי המגורים אינם יחידות עצמאיות ולא ניתן להפריד אותם משאר הנכס. הם דומים יותר לחדרי שינה בתוך בית האבות, והדיירים אינם יכולים להיחשב כדיירים לצורכי מיסוי. השופטת ביססה את פסק דינה על תלותם של הדיירים בשירותים הניתנים בשאר מתחם בית האבות, בתנאי הסכמי המגורים ובהיעדר עצמאות ופרטיות של חדרי המגורים. בנוסף, בקשת הבעלים לפטור ממס על שטחים משותפים נדחתה מאחר שהם הבעלים של הנכס כולו. פסק הדין דן גם במגבלות סמכותו של בית המשפט במקרה זה, המונעות ממנו להתייחס לטענות לאפליה ולאי חוקיות צו הארנונה. לבסוף אישר השופט את החלטת הרשות בדבר אי רטרואקטיביות של שינוי בשטח הנכס, והסכים כי הדבר חורג מסמכותה של הוועדה. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.