ת"א 19658-01-17

תקציר

התובעת, אילנה יפה, תבעה את בנק דיסקונט בדרישה לבטל את המשכנתא הרשומה על הדירה בה התגוררה, ולהכיר בה כבעלת מחצית הזכויות בדירה. הדירה נרכשה על שם חברת קסנקס אינטרנשיונל בע"מ, חברה זרה בבעלות בעלה לשעבר, יצחק יפו. התובעת טענה כי מימנה כ-40% ממחיר רכישת הדירה, ולכן היא ויצחק סיכמו כי שניהם יחזיקו בה. הדירה שועבדה מספר פעמים, בין היתר לטובת הבנק, להבטחת חשבון עסקי של חברה בבעלות יצחק. התובעת טענה כי הבנק לא פעל כלפיה בתום לב והפר את חובת הגילוי כלפיה, ולכן יש לבטל את המשכנתא שנרשמה לטובתו. השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה כי רכשה זכויות כלשהן בדירה או כי קיים הסכם שיתוף ספציפי בינה לבין יצחק בנוגע לדירה. הדירה נרשמה על שם קסנקס ולא על שם יצחק או התובעת, והתובעת לא הביאה כל ראיה או הערת אזהרה בדבר זכויותיה בדירה. השופטת קבעה כי הבנק פעל בתום לב ולא הפר כל חובה כלפי התובע, שלא היה לקוח של הבנק, לא מישכן את הדירה ולא היה לו קשר לחשבון שבגינו שועבדה הדירה כבטוחה. השופטת קיבלה את גרסת הבנק לאירועים וקבעה כי התובע חתם על מסמך התחייבות לפנות את הדירה בתוך 30 יום, ולכן הוא מחזיק בדירה רק באישור בעליה, קסנקס. כמו כן, קבעה השופטת כי טענותיה של התובעת בדבר ההגנות החלות על דירות מגורים נדחו, שכן הדירה אינה בבעלותה, והיא אינה מקום מגוריו של החייב. עוד קבעה השופטת כי התנהלות הבנק בבקשתו לממש את הבטוחות/שעבוד על הדירה לא נעשתה בחוסר תום לב, מה גם שהבנק החזיק עשרות שיקים של צדדים שלישיים שניתנו לחברה שתמורתם, אם תיגבה, לא תכסה את חוב החברה לבנק. לפיכך נדחתה תביעתה של התובעת, והיא חויבה לשלם את הוצאות המשפט של הבנק, בסך 50,000 ₪, בשבעה תשלומים חודשיים שווים.