עת"מ 1414/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 6(ב) לחוק התכנון והבניה ומי נחשב ל"חבר מתנגד" הזכאי לערער על החלטת ועדת משנה למועצה הארצית. בית המשפט מצדד במשיבים וקובע כי רק מי שמשתתף בישיבות ועדת המשנה או ממנה ממלא מקום יכול להיחשב כחבר מתנגד. זאת, מתוך כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק התכנון והבניה, תוך הדגשת חשיבות הנוכחות. בנוסף, פסק הדין דן בסבירות ההליך המינהלי בו נקטה המועצה הארצית. נמצא כי המועצה לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו לקבלת החלטות, וחרגה באופן משמעותי מהמועד האחרון של 90 יום. עיכוב זה נחשב לחריגה מהותית מהתנהלות מנהלית סבירה, המביאה לביטול החלטת המועצה. יתר על כן, פסק הדין נוגע לתפקידו של בית המשפט בבחינת החלטות מינהליות, ומציין כי אין מדובר בהחלפת שיקול דעתה של רשות התכנון בשיקול דעתה. במקום זאת, בית המשפט מתמקד בהערכה האם ההחלטה התקבלה ללא משוא פנים, בסבירות ולאחר ששקל את כל הגורמים הרלוונטיים. במקרה דנן, בית המשפט פוסק לטובת העותרים, מבטל את החלטת המועצה הארצית בשל השיהוי הבלתי סביר ומורה למשיבים לכסות את הוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דין.