ע"א 219/63

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב שיק שמשך המשיב, יחיאל גרבלסקי, על מת"ק בנק ברקליס, אשר הוסב על ידי המערער, אריה קשפיצקי, לצד שלישי ולאחר מכן הוחזר ללא תשלום. הצ'ק הוחזר עם פתק שבו ביקש מקשפיצקי ליצור קשר עם המגירה, גרבלסקי. קשפיצקי תבעו את גרבלסקי בבית משפט השלום לתשלום שווי הצ'ק, 1,000 שקל. התביעה נדחתה משום שקשפיצקי לא העיד על השיק ולא מסר הודעת מחאה, הנדרשת על פי חוק אלא אם קיים פטור. קשפיצקי טען כי פטור כזה קיים בעניינו, אך בית המשפט קבע כי לא הביא ראיות מספיקות לכך שהבנק סירב לשלם משום שלא היו מספיק כספים בחשבונו של גרבלסקי – התנאי המוקדם לפטור כזה. בהמשך הגיעו ערעוריו של קשפיצקי לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שניתנה על ידי השופט כהן, קבעה כי סירובו של הבנק לפרוע את השיק והשטר שלו לקשפיצקי מהווים ראיה לכך שהבנק לא היה חייב לפרוע את השיק, מה שמעיד בתורו על כך שמחו עליו בצדק. ראיה זו עמדה בדרישות החוק, ויש להחזיר את התיק לבית משפט השלום לבירור העובדות. השופט אולשן הסכים עם נימוקיו המשפטיים של כהן, אך גם סבר כי המשיב לא ערער די הצורך על נוסח התביעה בבית המשפט, דבר שניתן לתקן בקלות. השופט זוסמן חלק על כך, והסכים עם קביעת בית משפט השלום כי קשפיצקי לא עמד בדרישות החוק לתביעה על צ'ק מוחה. בסופו של דבר החליט בית המשפט העליון לקבל את ערעורו של קשפיצקי והחזיר את התיק לבית משפט השלום כדי לאפשר לו לתקן את תביעתו ולהביא ראיות לכך שהבנק לא פרע את השיק בשל נסיבות שפטרו אותו מחובת העדות ומסירת הודעת מחאה.