ע"א 3199/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא עיכוב ביצוע חלקי של פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהורה לבנק לשלם כ-3.2 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית, למשיבים שהיו בעלי מניות ודירקטורים בחברה שיש לה חוב גדול לבנק. הכספים היו חייבים על פי הסכם בעל פה, המכונה "הסכם תקרה", אשר הגביל את האשראי של החברה לערך הפדיון המרבי של תוכניות החיסכון של המשיבים. הבנק ביקש לגבות את החוב באמצעים שונים, מה שהוביל לסכסוך משפטי ארוך. בסופו של דבר פסק בית המשפט המחוזי לטובת המשיבים, אך הבנק ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. בעוד הערעור תלוי ועומד, ביקשו המשיבים פסק דין חלקי לקבלת הכספים המגיעים להם, ובית המשפט המחוזי נעתר לכך. לאחר מכן הגיש הבנק בקשה לעיכוב ביצוע, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל את הבנק לפנות לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון נעתר חלקית לבקשת הבנק וקבע כי יש לשלם באופן מיידי רק חלק מסכום פסק הדין. השופט קבע כי מאחר שסיכויי ערעור הבנק יתממשו ומאזן הנוחות לא היטיבו באופן מובהק עם המשיבים, ובהתחשב בסכום הכסף הניכר הכרוך בכך ובגילו המתקדם של אחד המשיבים, יש מקום לעיכוב ביצוע חלקי. הצו חייב את הבנק לשלם 500 אלף שקל באופן מיידי, ואילו יתרת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי לא תעוכב. החלטה זו התקבלה על בסיס עקרונות סדר הדין האזרחי ופסיקה קודמת המסדירה פסקי דין כספיים.