ת"א 47991-12-11

תקציר

פסק הדין דן בחוק ההתיישנות של תביעה בגין תקיפה מינית נגד עירייה, במקרה זה מחלקת הרווחה של עיריית אשקלון. התביעה, שהוגשה למעלה מעשר שנים לאחר התקיפה הנטענת, נמצאה כחריגה מתקופת ההתיישנות ולכן נדחתה. בית המשפט דן בשתי מערכות דינים הנוגעות לתקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין: הדין הכללי והדין המיוחד לפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין. בעוד שהחוק הכללי מעמיד את תקופת ההתיישנות על שבע שנים מיום האירוע, החוק המיוחד קובע תקופה קצרה יותר, במיוחד לגילוי נזק. התובעת טענה כי לא הייתה מודעת לנזקיה, אך בית המשפט מצא כי היה לה הידע העובדתי הנדרש להגשת התביעה קודם לכן, שכן היא התלוננה על התקיפה בפני עובדת סוציאלית באותה עת ואף הגישה תלונה במשטרה שנים לפני התביעה בפועל. בית המשפט התייחס גם לתיקון לחוק ההתיישנות משנת 2007, המרחיב את תקופת ההתיישנות בתביעות על תקיפה מינית של קטינים, אך בסופו של דבר מצא כי הוא חל רק על מבצעי העבירות ולא על צדדים שלישיים שלא מנעו אותן. מאחר שהתביעה נגד העירייה לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, והתובעת לא עמדה בקריטריונים של חריגים לכלל, דחתה השופטת את התביעה נגד עיריית אשקלון, והחליטה שלא להוציא צו להוצאות לאור עוגמת הנפש של התובעת.