בש"א 4259/05

תקציר

נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים באשמת מעשים מגונים בקטינים. המשיב הואשם בשש עבירות של הפרת סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א) 3 לחוק העונשין. כתב האישום מפרט מספר אירועים לאורך תקופה של ארבעה חודשים, בהם התקרב המשיב לקטינות, נגע בהן ודבק בהן לשם סיפוק מיני. בית משפט קמא שחרר את המשיב בתנאים מסוימים, לרבות מעצר בית מלא בבית אחותו, פיקוח אחותו או בעלה וערבות חתומה. התביעה ערערה על החלטה זו וטענה כי המשיב מהווה סכנה לציבור, ובפרט לקטינים, וכי חלופת המעצר אינה מספקת. ההגנה טענה כי יש לקיים את החלטת בית משפט קמא שכן הוא שקל כראוי את הראיות והציע חלופות. השופט, לאחר בחינת חומר הראיות, הכיר במסוכנותו של המשיב לקטינות, אך אישר את החלטת בית משפט קמא, תוך שהוא מציין את הצורך של המשיב בטיפול ואת האמצעים הקיימים להבטחת שלום הציבור, לרבות מעצר בית מלא והשגחה. השופט הדגיש את חשיבות האיזון בין חירות הפרט לביטחון הציבור, ובמקרה זה חלופת המעצר נתפסה כאמצעי ראוי. על אף שההחלטה לא הייתה נטולת חששות, הערעור נדחה, תוך הבטחת שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא.