ה"פ 2091-01-10

תקציר

המבקשים, שהיו מעוניינים לרכוש דירה, פנו למתווך בעל זכות בלעדית למכור את דירת המשיבים. לאחר שבחנו את הדירה ומצאו אותה מתאימה, חתמו המבקשים על מזכר הבנות, אשר צוין כמותנה באישור המוכרים. כשלושה שבועות לאחר מכן חתמו המשיבים על המסמך אך דאגו לפנות את המחסן שנכלל בו במקור. המשיבה גם פדה את השיק שניתן לה על ידי המבקשים. המבקשים והמשיבים נפגשו פעם אחת לסיכום הפרטים, והמשיבה לא ציינה את חוסר רצונה למכור את הדירה. למבקשים לא הייתה סיבה לחשוד בבעיות כלשהן עם הרכישה. אולם, בהמשך התנערו המשיבים מהחתימה על המסמך. לאחר מכן הגישו המבקשים תביעה, בטענה כי נכרת הסכם מחייב. המשיבים טענו כי לא היה הסכם שכן הדירה שייכת גם למשיב השני, שלא חתם על המסמך, וכי המבקשים הפרו את החוזה בכך שלא חתמו על נוסח מפורט בתוך 45 הימים שנקבעו ולא שילמו את הסכום המוסכם. בית המשפט מצא כי מהתנהלות המשיבים משתמע כי הם מסתפקים בהסדרים והסמיך את המשיב הראשון לייצג את השני. בנוסף, קבע בית המשפט כי המסמך מהווה חוזה מחייב, וטענות המשיבים אינן תקפות, שכן הם פעלו במרמה ולא גילו מידע חיוני. עוד נמצא כי המשיבים ויתרו על זכותם לבטל את החוזה בשל הפרתם הנטענת של המבקשים, בכך שהמשיכו להתקשר עם המבקשים מעבר למועדים שנקבעו בחוזה. בית המשפט הורה למשיבים לשאת בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דין. ככלל, חפותם של המבקשים והתנהלותם המרמתית של המשיבים הביאו את בית המשפט לפסוק לטובת המבקשים, ולחייב את המשיבים לכבד את ההסכם.