ע"א 160/82

תקציר

המערער, שהתפטר מתפקידו בבנק לאומי לישראל מסיבות בריאותיות, ביקש מהמשיב, קרן תגמול לנושאי משרה בבנק, בקשה שנדחתה בנימוק שהבקשה הוגשה לאחר שחדל להיות חבר בקרן. העניין הגיע לבוררות בהתאם לתקנון הקרן, ושני הצדדים הסכימו לקיים את ההחלטה. הבוררים קבעו כי המערערת אינה זכאית למענק על סמך הערכות רפואיות ותקנון הקרן. לאחר מכן ניסה המערער לערער על החלטה זו בבית המשפט, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו ואישר את החלטת הבורר. גם ערעורו של המערער לבית המשפט העליון לא צלח. בית המשפט העליון קבע כי לבוררים, בדומה ל"מעין בוררים", שיקול דעת בקבלת החלטתם וכי יש להתערב במסקנתם הבלתי מנומקת רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. יתר על כן, תפקידו של בית הדין לא היה לשמש כגוף ערעור לטריבונלים הפנימיים של ארגונים וולונטריים. החלטות הוועד המנהל והנאמנים של הקרן, אף שלא היו מנומקות, התבססו גם הן על חוות דעת רפואיות ונפלו בתחום שיקול דעתם. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר. המערער חויב לשלם למשיב 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.