ת"א 8715-09-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הפרה יסודית של הסכם חכירה מיום 3.8.95 בין התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל. ההסכם נגע לחכירת מגרש בשטח של כ-900 מ"ר בהתנחלות ביריה. עם זאת, בשל הפרה של רמ"י, הוענקה לתובעים רק חלקה של 742 מ"ר. התובעים ביקשו לבטל את ההסכם ודרשו השבה ופיצוי ממנהל מקרקעי ישראל. בית המשפט הסכים עם התובעים בדבר ההפרה היסודית, ואפשר להם לבטל את ההסכם. הביטול מתייחס רק לשטח הנוסף של 180 מ"ר ולא ל-720 מ"ר המקוריים שהושכרו לתובעים. מנהל מקרקעי ישראל חויב להחזיר את התמורה שקיבל עבור השטח הנוסף, שנקבעה לאחר שערוך, בסך 6,133 שקל. באשר לפיצויים, נפסקו לתובעים 280,216 ש"ח, הכוללים את עלות ההסדרה התכנונית (190,000 ש"ח) ואת הפרש השווי בין מגרש בשטח 900 מ"ר למגרש שהוענק בפועל (57,916 ש"ח). פיצויים לא ממוניים נקבעו על סך של 20,000 ₪ בשל אופיו החריג של המקרה. עוד קבע בית המשפט כי רמ"י אינה יכולה לייחס לתובעים אשם תורם, שכן התחייבה בעבר לתקן את הגבולות אך לא עשתה כן. לבסוף חויב מנהל מקרקעי ישראל לשלם לתובעים הוצאות משפט, בסך 20% מסך הפיצויים והפיצויים שנפסקו, בתוספת מע"מ. בסך הכל חויבה רשות מקרקעי ישראל לשלם לתובעים סך של 300,216 ש"ח, בצירוף תמורה בסך 6,133 ש"ח, שניהם סכומים נושאי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.