ת"פ 318/84

תקציר

הנאשמים הורשעו בשוד בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה תחילה, החזקת נשק שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בעבירה, לפי סעיפים 402(א)(ב), 329(1)(2), 144(א)(ב) ו-412 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. השוד התרחש בבית משפחת אוחיון בבאר שבע, ובמהלכו נורה אבי אוחיון, בן משפחה, ונפצע אנושות בעת שניסה להתנגד. השודדים היו רעולי פנים וחמושים, והנשק שימש להשגת כסף ולמניעת התנגדות. השודד הפצוע זוהה על ידי אחד המתלוננים בבית החולים. בית המשפט התריע על עדויות בני המשפחה, אך קיבל אותן בשל עקביותן עם הצהרות קודמות. הוא גם פירט את גבולות החקירה הנגדית ואת ההשלכות של סנקציה קנטרנית. היעדרן של טביעות אצבע וטביעות נעליים בזירת הפשע הוסבר, ובית המשפט התווה את התנאים לקבלת עדות מומחה ואת משקלן של ראיות נסיבתיות. באשר לעבירת השוד, בית המשפט פירש את החוק כך שניתן היה להשתמש באלימות במהלך ביצוע הגניבה עצמה ולאו דווקא כדי למנוע התנגדות. היסוד הנפשי של חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות נמצא קיים בהתאם לנסיבות. בית המשפט התייחס גם ליסודות של החזקת נשק שלא כדין וקבלת רכוש גנוב. הראיות הקושרות את הנאשמים לביצוע העבירות כללו את זיהויו של נאשם 2 על ידי עד, שקריהם תחת שבועה וראיות נסיבתיות נוספות כגון כובעים דומים שנמצאו בזירה ועל נאשם 1, וגילוי סכין ואקדחים בצבע חום-אדמדם בסמוך לזירת הפשע. בית המשפט הכיר בשימוש בסמנים גנטיים ובחישובים סטטיסטיים בבית המשפט, אך הדגיש את הצורך בהוכחת מהימנותם והזהיר מפני הסתמכות על חישובים כאלה בלבד לצורך הרשעה. לבסוף הרשיע השופט את שני הנאשמים והתווה את שיקולי הענישה תוך שימת דגש על האינטרס הציבורי וחומרת העבירות. על כל אחד מהנאשמים נגזרו 9 ו-7 שנות מאסר בהתאמה ו-3 שנות מאסר על תנאי בגין עבירות.