ת"א 14705-12-20

תקציר

השופטת הקדימה את דבריהם בכך שסמכה על גרסתו של הנתבע ודחתה את גרסת התובע. גרסתו של התובע לא הייתה עקבית ולא נתמכה בראיות כלשהן. לעומת זאת, עדותו של הנאשם הייתה משכנעת. השופט מצא כי אמין כי הנתבע נתן את הצ'קים למישהו אחר ולא יצר קשר עם התובע. התובע טען כי הנתבע נתן לו את הצ'קים לפדות, אך השופט מצא סתירות רבות בגרסתו. כך למשל, התובע לא ידע לתאר בבירור היכן וכיצד נפגש עם הנתבע כדי לקבל את השיקים או לספק מזומן בתמורה. התובע גם לא הסביר כיצד פדה את השיקים באמצעות חלפן כספים והחזיר את הכסף לנתבע, מה גם שמדובר בסכומים משמעותיים. השופטת גם לא סברה כי התובע שילם לחלפן כספים 905,000 ₪ במזומן ולאחר מכן נתן סכום זה לנתבע, שכן לא היו ראיות התומכות בכך. מנגד, עדותו של הנאשם כי מסר את השיקים לקרוב משפחה, דוד ציוני, כפירעון הלוואות וכבטוחה לריבית, הייתה משכנעת. עוד סבר השופט כי הצ'קים לא נועדו להיוון – הסכומים והמועדים הלא עגולים של השיקים תומכים בכך. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי גרסת הנתבע לאירועים סבירה יותר מזו של התובע. השופט גם קבע כי די היה בנרטיב הבלתי אמין של התובע כדי לזרוק את התביעה. הם הוסיפו כי התובעת לא עמדה בדרישות חוק אשראי הוגן, המחייב כי חוזי ההלוואה יהיו בכתב. התובעת גם לא הציגה בפני בית המשפט את הסכמי ההלוואה, כנדרש בחוק. זאת ועוד, השטרות לא הוצגו כראוי לפירעון, ובחלקם חסרו פרטים מהותיים, כלומר התובע לא "החזיק אותם נכון". לפיכך, דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובע לשלם לנתבע את שכר טרחת עורך הדין שלו, שנקבע על סך 80,000 ₪.