ערר 85067/17

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנות פטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(6) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. הפטור יחול בהתקיים ארבעה תנאים: בעל הקרקע החזיק בנכס לפחות עשר שנים לפני ההשבחה, הנכס משמש לבנייה או הרחבה של דירת מגורים עבור הבעלים או קרוב משפחתם, הדירה מיועדת למגורים, וההשבחה נובעת מתכנית שאושרה לפני 1 בינואר, 1950. הסוגיה המרכזית במקרה דנן הייתה האם יש לראות בשתי התכניות – תכנית מתאר ותכנית איחוד וחלוקה – כתכנית אחת לצורך בחינת הזכאות לפטור. בית המשפט קבע כי יש להתייחס לתכניות כאל הליך תכנוני יחיד, שכן הן מהוות הליך תכנוני כולל לחטיבת קרקע שלא תוכננה מאז תקופת המנדט. הקשר המהותי בין התכניות, המשנות את ייעוד הקרקע ואת ייעודה, גובר על ההפרדה הפורמלית בין התוכניות. בנוסף, תכליתו של הפטור, שהוא פיצוי בחלקו, תומכת בפרשנות זו. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערים זכאים לפטור בגין דירת מגורים אחת בה הצהירו כי יתגוררו, הן לגבי תכנית המתאר והן לגבי תכנית האיחוד והחלוקה.