ה"ט 52338-11-21

תקציר

המבקשת, אם לשלושה ילדים, ביקשה צו הגנה כנגד המשיב, אביהם. הבקשה באה בעקבות צו במעמד צד אחד שניתן לטובת המבקש. לאחר דיון ממושך התברר כי הצדדים קרובים להגיע להסכמה, ולכן השופט נתן להם זמן והאריך את הצו הקיים. עם זאת, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה. המבקשת טענה כי המשיב סיכן אותה, נטל את שיקיה ולא אפשר לה לחיות חיים סבירים בביתה. המשיב הכחיש את הטענות. השופטת ציינה כי המבקשת לא טענה שהמשיב סיכן אותה פיזית ולא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענותיה. השופט מצא את גרסת המשיב לאירועים שהובילו לבקשה סבירה יותר. הם לא האמינו שהמבקשת תחזור למקום שהיא חשה לא בטוחה, במיוחד בהינתן האפשרות להישאר במקום אחר. השופט אף מצא את עדותו של המשיב אמינה והגיע למסקנה כי מערכת היחסים, אף שהייתה סוערת, לא התאפיינה באלימות. מאחר שהשופטת לא מצאה במשיב סיכון כהגדרתו בחוק, נדחתה הבקשה לצו הגנה. בהתחשב בנסיבות, הורה השופט למבקש לשלם למשיב 1,000 ₪ ו-2,500 ₪ לאוצר המדינה בתוך מועדים שנקבעו. ניתן לפרסם את ההחלטה בעילום שם.