עת"מ 2171-02-24

תקציר

העתירה, שעניינה מחלוקת על מספר יחידות הדיור המותרות בבקשה להיתר בנייה לפי מסמך המדיניות לשנת 2020, תידחה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר המחוזית, שערכה איזון סביר בין האינטרס הציבורי ביכולת התשתית לבין האינטרס הפרטי. המסמך משנת 2020 חל על הבקשה, וטענות העותר לגביו נדחו בנימוק של שיהוי, שכן המסמך גובש ארבע שנים קודם לכן והעותר ידע עליו. גם הטענה כי המסמך נוסח שלא כדין ללא שיתוף ציבור נדחתה, שכן לא נטענה די הצורך ואין לה כל שחר. כמו כן, בית המשפט הסכים עם עמדת הוועדה לפיה אין לסטות מתחולת המסמך משנת 2020, מה גם שהוא חל על כולם ומהווה מדיניות סבירה. העותרת לא הביאה ראיות מספקות לאי כדאיות כלכלית של הפרויקט, וגם אם כן, שיקולים כלכליים אינם גוברים על אינטרסים תכנוניים אחרים. גם החלטת ועדת הערר לאפשר תוספת זכויות בנייה תוך שמירה על מגבלת יחידות הדיור הייתה סבירה, שכן שקלה את ההשלכות התכנוניות השונות של כל פרמטר בנפרד. בית המשפט דחה גם טענות בדבר אפליה לכאורה ביחס למבנים סמוכים והעומס על התשתיות. לכל אזור מאפיינים ייחודיים, ולא ניתן היה להסתמך על הנתונים שהציגה הוועדה המקומית לגבי אזורים אחרים. לבסוף, למרות שעמדת ועדת השימור חשובה, היא מייעצת בלבד ואינה מחייבת את הוועדות המקומיות או את ועדות הערר, במיוחד במקרה זה שבו הראשונה ביססה את עמדתה על המסמך המיושן משנת 2016. העותרים יישאו בהוצאות המשפט של שתי הוועדות.