בר"ע 50955-04-21

תקציר

המבקשת, הסובלת ממום מולד בעקמת, ביקשה לערער על החלטת ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי ("הוועדה") אשר דחתה את תביעתה לגמלת ניידות. המבקשת טענה כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המפרטים את מגבלותיה ולא ערכה בדיקה יסודית. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורה וקבע כי הוא מוגבל לשאלות משפטיות וכי החלטת הוועדה סבירה. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על דחייה זו, שגם היא נדחתה. השופט לא מצא טעויות משפטיות בהחלטות הוועדה או בית הדין האזורי. סבלו וכאבו של המבקש הוכרו, אך קביעת ההטבות על פי הסכם הניידות מוגבלת לליקויים המפורטים, ולבית המשפט אין סמכות להעניק זכויות מעבר לאלו שצוינו. לוועדה שיקול דעת לקבוע דרגת נכות מותאמת עם חריגות קלות בלבד מהדרישות. במקרה דנן, מצבו התפקודי של המבקש לא היה שנוי במחלוקת, אלא התאמתו לפי סעיף הירידה. לפיכך, הבדיקה הקלינית המינימלית שבוצעה הייתה סבירה ונתונה לשיקול דעתה של הוועדה. המבקשת לא זיהתה סעיף פגם מתאים, ואפיון מצבה על ידי הוועדה היה שונה מזה של רופאה. מאחר שרשימת הליקויים בהסכם הניידות סגורה, ולא הוועדה ולא בית המשפט יכולים להרחיבה, נדחתה בקשת רשות הערעור.