בג"צ 106/66

תקציר

פסק הדין מבטל צו מותנה המחייב את המשיב לנמק מדוע לא יימכר מתקן אספלט מסוים לעותרת, בעקבות מכרז פומבי. לטענת העותר, הוראות המכרז לא קוימו שכן הוועדה שמונתה לבחון את ההצעות החליטה לקבל את הצעתו, אך המתקן לא נמכר לו. בית המשפט קובע כי ההוראות אינן מחייבות את המשיב מבחינה משפטית – מכירת נכסי המדינה נתונה בסופו של דבר בידי מנהל המחלקה או סגנו, בהתייעצות עם מבקר המחלקה. בית המשפט אמנם אינו מסכים עם טענת העותר בדבר חוסר סמכות, אך הוא מצדד בו בטענת השימוש לרעה בסמכות. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על הליכים מנהליים ואת חובתן של רשויות ציבוריות לספק הסברים סבירים לחריגה מהנהלים שנקבעו. במקרה דנן, אין די בהצדקת המשיב שלא למכור את המתקן לעותרת – מחיר נמוך משמעותית מהצפוי. בית המשפט מדגיש כי אין די בתום לב; על הרשויות לפעול בסבירות. מאחר שמעשיו של המשיב לא היו בלתי סבירים בעליל, נדחית טענת העותר. עם זאת, בית המשפט מביע מורת רוח מהליקויים המנהליים ומחוסר השקיפות במחלקת המשיב, ופוסק לעותרת הוצאות סמליות בסך 200 ש"ח.