ת"א 164/93

תקציר

בפסק הדין שדן בתביעה שהגישו ארבע משפחות דיירים נגד חברת בנייה בגין בעיות רטיבות לא פתורות בדירות שנרכשו במעלה האדומים, דחה בית המשפט את תביעות הדיירים לפיצויים. הדיירים טענו כי דירותיהם, שנבנו ואוכלסו בשנת 1984, סבלו מבעיות רטיבות מתמשכות בשל איכות בנייה ירודה ואי ביצוע התיקונים הנדרשים על ידי הנתבעת. עם זאת, המקרה התמקד אך ורק בנושא הרטיבות, שכן טענות אחרות נמצאו לא רלוונטיות. הנתבע טען כי התביעות התיישנו או שיש לדחות אותן מחמת שיהוי, תוך ציון פרק זמן מגילוי הפגם ועד להגשת התביעה. בית המשפט העריך מתי החלה עילת התביעה להתיישנות, ובסופו של דבר קבע כי הנזק מתמשך והתגלה לראשונה בסביבות שנת 1990, ולכן לא עבר את תקופת ההתיישנות בה הוגשה התביעה בשנת 1993. המומחה שמונה לא מצא פגמי רטיבות קיימים במהלך הבדיקה בשנת 1994, ולכן התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא קיימים ליקויי בנייה מובנים, ותחזוקה שוטפת יכולה לתת מענה לבעיות פוטנציאליות. טענות בדבר ירידת ערך הנכס ועוגמת נפש נדחו גם הן בשל היעדר ראיות לקיומם של ליקויים שלא נפתרו או לירידת ערך. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי לא הייתה הפרת אחריות מצד הנתבעת, ומאחר שהתובעים לא גילו עניין רב בבדיקות נוספות או בהתרת תיקונים, דרישתם לפיצוי נראתה ללא תימוכין. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבע.