ע"פ 2608/04

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער באונס ובמעשים מגונים בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, שכנו דאז. האירועים התרחשו בשנת 1997, כשהמתלוננת הייתה בת 11 וחצי. בית המשפט המחוזי אימץ את גרסת המתלוננת לאירועים כמפורט בכתב האישום, אשר תיארה מספר מפגשים מיניים בין המערער לקטינה. הראיה העיקרית הייתה עדותה של המתלוננת, שהוצגה באמצעות תמליל חקירתה, שכן הקלטותיה נעלמו. בית המשפט התייחס גם לראיות נוספות התומכות בעדותה של המתלוננת, לרבות סרט פורנוגרפי שנתפס בביתה של המתלוננת, אשר לדעת בית המשפט תומך בטענת המתלוננת כי המערער הראה לה סרט כזה במהלך האונס. המערער חלק על הטענות, טען כי המתלונן בדה את הסיפור, וטען כי הסתמכותו של בית המשפט המחוזי על התמליל ללא ההקלטות פגעה ביכולתו להתגונן ביעילות. השופטת חיות, שכתבה את חוות הדעת, קבעה כי ניתן לקבל את התמליל כראיה, ומצאה את גרסת המתלונן לאירועים אמינה על סמך תוכנו והראיות התומכות. בעוד שהראיות התומכות העיקריות שהובאו על ידי בית המשפט המחוזי היו שנויות במחלוקת, מצאה השופטת חיות די ראיות אחרות, לרבות מצבה הנפשי של המתלוננת ודברי חברתה של המערערת, כדי לאשש את עדותה. זאת ועוד, דחה השופט את טענות המערערת בדבר חוסר מהימנותה של המתלוננת והפנטזיות המיניות הטמונות בה לכאורה, וציין כי טענות אלה זכו להתייחסות הולמת על ידי בית המשפט המחוזי. נוכח מהימנות עדותה של המתלוננת והראיות התומכות, אישרה השופטת חיות את ההרשעה. באשר לעונש, הסכים השופט עם עונשו המתון של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, ולכן המליץ לדחות את הערעור. השופטים ברק וטירקל הסכימו עם ההחלטה.