ע"א 2732/04

תקציר

התיק נסוב סביב מעמדם של דיירים מוגנים וזכויות דיירות נגזרות ביחס לדירה שכורה. השאלה המרכזית הייתה האם אמו של המשיב , שהוגדרה כשוכרת נכנסת בהסכם הרכישה אך לא הוזכרה בהסכם השכירות שלאחר מכן, צריכה להיחשב כשוכרת מוגנת מקורית. בית המשפט קבע כי חרף המחדל בהסכם השכירות, יש להכיר במעמדה של האם כשוכרת מקורית, במיוחד בהתחשב בהתנהלות המערערת ובתשובות נציגיה לפניות האח. משכך, היה צורך לקבוע האם המשיב שאב זכויות שכירות מאמו. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאחר שהמשיב התגורר עם אמו בדירה במשך שנים ועמד בדרישות החוק, יש להכיר בו כדייר מוגן. באשר לטענות המערערת לגופה דחה בית המשפט אותן. צוין, כי התביעה הראשונה, שנדחתה בהסכמת הצדדים, אינה מונעת מהמשיב להגיש תביעה חדשה, שכן מחיקה על הסף אינה מהווה מעשה בית משפט. בקשתו של המערער להקים מוסד משפטי חדש לא נתמכה ולא נחוצה. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר הסכם המונע מהמשיב לפנות שוב לבית המשפט, שכן הדבר לא הוכח ואכן תועד משא ומתן בין הצדדים. סתירות בסיכומי המשיב לא נחשבו מספיקות כדי לדחות את התביעה, מה גם שלא היו מהותיות והתנהלות המערער כלפי הורי המשיב הייתה מוטלת בספק. השופטת יישמה את העיקרון של "קשט עצמך תחילה" והדגישה את חובתה של המערערת לנהוג בתום לב ובהגינות, הגוברת על כל פגם טכני. לפיכך, הערעור נדחה, והמשיב זכה בשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.