ת"א 3597-06-15

תקציר

השופטת בחנה בקפידה את הטיעונים שהציגו הצדדים ואת הראיות שהוגשו, והכריעה לטובת התובעים. הנושא המרכזי היה הבעלות על כניסה מסוימת ששימשה את הנתבעים לגישה לחניון. הנתבעים טענו כי יש להם זכות קדימה מכוח שנות שימוש, או מכוח הסכמה. עם זאת, השופט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו שימוש רצוף בכניסה במשך 30 שנה, וכי ההסכם הנטען לא היה ברור או ספציפי מספיק כדי להעניק זכות קדימה. יתר על כן, גם אם היה קיים הסכם כזה, הוא היה אישי לנתבעים ולא ניתן היה להעבירו ללא הסכמת התובעים, שלא התקבלה. כמו כן, השופטת שקלה ודחתה טענות הנוגעות לשיהוי, וקבעה כי טענת התובעים לא נדחתה יתר על המידה, וכי הנתבעים לא סבלו מהסתמכות מזיקה. לבסוף, קבעה השופטת כי מעשיהם של הנתבעים גרמו למטרדים לרכושם של התובעים, וכי אין הצדקה לאפשר למצב להימשך. בעקבות זאת נתן השופט צו מניעה האוסר על הנתבעים ונציגיהם להשתמש בכניסה לחניון, והורה להם להסיר כל חסימה שהציבו בכניסה. הצווים ייכנסו לתוקף בעוד 90 יום, על מנת לאפשר לנתבעים זמן להיערך, וכן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובעים.