רע"א 26/89

תקציר

חברת הביטוח המשיבה תבעה את סוכנות הביטוח נשר ומנהליה (המבקשים) בסכום של כ-2 מיליון ₪, וביקשה עיכוב יציאה מהארץ. המשיב טען כי נשר הפרה את ההסכם ביניהם בכך שלא שילמה חוב, דיווחה על פוליסות שהונפקו והפקידה כספי פרמיה בחשבונות בנק נפרדים; זאת ועוד, המשיב טען כי המבקשים הבריחו כספים אלה לחשבונות תחת שמות שונים, תוך הפרת צו בית משפט בהליך. בא כוחם של המבקשים טען כי המשיב הפר את החוזה עם נשר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב לעיכוב ביצוע והמבקשים ערערו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את עיכוב השהייה והורה למשיב לשלם את הוצאות המבקשים. בית המשפט קבע, כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמבקשים התכוונו לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי אין צורך בתצהיר נגדי של המבקשים כדי לבסס זאת. בית המשפט התווה את התנאים למתן צו עיכוב יציאה, תוך הדגשת הצורך לאזן בין חופש התנועה של הנתבע לבין הסיכון לסיכול התביעה. הגם שחששותיו של המשיב ממעשיהם של המבקשים היו מוצדקים, הראיות לא עמדו בתנאי השהייה, והמשיב לא מיצה את כל האמצעים לאיתור הכספים.