ע"א 8877/04

תקציר

הערעורים נובעים מתאונת דרכים שהותירה את המערער פצוע קשה בשנת 1997. פסק הדין נשוא הערעור מתייחס לסכום הפיצויים שעל המשיב, מבטחת האופנוע עליו רכבה המערערת, לשלם למערערת. בית המשפט המחוזי הכיר בחומרת פציעתו של המערער, העריך את נכותו הרפואית בשיעור של 96.83%, אך נמנע מלקבל את כל מסקנותיו של המומחה לשיקום. במקום זאת, הסתמך בית המשפט על עדויותיהם של אנשי מקצוע שונים בתחום. בית המשפט בחן בדקדקנות את השלכות פגיעותיו של המערער על תפקודו, פירט את המגבלות הנובעות מהן ולבסוף העריך את נכותו התפקודית בשיעור של 65%. קביעת בית הדין בדבר כושר השתכרותו של המערער, על סמך עברו התעסוקתי וכישוריו, הסתפקה בבסיס שכר חודשי של 9,000 ₪. הפיצויים שנפסקו למערערת כללו הפסדי השתכרות, סיוע לצד ג', שימוש מוגבר ברכב, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים, בסך כולל של 3,755,659 ₪, מהם בוצעו ניכויים. הן המערער והן המשיב ערערו לבית המשפט העליון והעלו התנגדויות רבות. המערער הלין על כך שבית המשפט המחוזי דחה את מסקנות המומחה לשיקום, אי הכרה במצבו הדיכאוני וקביעות שונות בדבר נכות וליקוי תפקודי. המשיב, לעומת זאת, טען להערכות נכות נמוכות יותר ולסכומי פיצוי. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ושקל את טענות הצדדים, לא מצא עילה להתערב בהערכות הערכאה הנמוכה יותר, שהתבססו באופן סביר על ראיות רבות. בית המשפט אישר את האימוץ הסלקטיבי של עדויות המומחים על ידי בית המשפט המחוזי, ומצא אותן סבירות ומנומקות. היא גם תאמה את גישתו של בית המשפט המחוזי לקשייו הנפשיים של המערער, נוכח היעדר מינוי מומחה מתאים. בית המשפט העליון הוסיף ואישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר נכות תפקודית, תוך הכרה בחומרת פגיעותיו של המערער אך גם בהערכתו הסבירה של בית המשפט בדבר יכולתו לעבוד ולהשתכר. בית המשפט הדגיש כי בחינתו המקיפה של בית המשפט המחוזי את חומר הראיות תומכת במסקנתו. הדבר נכון גם לגבי סוגיות אחרות וראשי נזקים, שם בית המשפט העליון מצא שוב את החלטות בית המשפט המחוזי סבירות, גם אם חלק ממרכיביו הפרטניים של פסק הדין נראו מעט בצד השמרני. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי פסק הדין מנומק היטב וכי הפיצוי שנפסק היה הוגן, ולכן דחה את שני הערעורים והותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. המשנה לנשיא א' ריבלין, השופט א' רובינשטיין והשופט ד' ברלינר הסכימו עם ההחלטה.