רע"א 829/23

תקציר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לוד מרכז נדחתה מבלי שנזקקה לתגובת המשיבים. הרקע לכך הוא הסכם מכר משנת 2006 של חלקת קרקע בראשון לציון בין המבקשת לבין המשיבים. פסק דין משנת 2014 אכף את ההסכם ומינה את בא כוח המשיבים ככונס נכסים, אשר אושר בערעור בשנת 2017. בשנת 2018 פתחו המשיבים בהליכים משפטיים לקבלת אישור לכונס הנכסים לפעול בנכס בשל בעיות רישום, כאשר בהמשך טען המבקש כי המשיבים לא מילאו כל התחייבות כספית ואין להם עניין שכן מכרו את הנכס לצד שלישי. ביום 23.10.2022 ביקש המבקש לצרף ראיות נוספות – בקשה לצווי עיקול משנת 2019 הנוגעת לצד ג' רוכש, בטענה כי היא מעידה על קשייו הכלכליים של הרוכש ומשליכה על חוסר יכולתם של המשיבים לעמוד בהתחייבויותיהם. בית משפט קמא דחה בקשה זו, בקובעו כי היא אינה רלוונטית ובטרם עת, שכן כבר הוגשו ראיות. ערכאת הערעור הדגישה שיקול דעת רחב בעניינים פרוצדורליים ולא מצאה עילה חריגה להתערב, שכן היה על המבקש להביא את כל הראיות מלכתחילה. היא ציינה כי הראיות והעדים המבוקשים אינם רלוונטיים, והמבקש לא הסביר מדוע ראיות אלה לא הוצגו קודם לכן. בנוסף, טענת המבקש כי ענייניו הכספיים של הרוכש משפיעים על המשיבים הייתה מופרכת, במיוחד לאור פסק דין בר אכיפה משנת 2014 שאישר את הסכם המכר. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקש חויב לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 1,000 ₪.