עת"מ 37883-03-13

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקתה של העותרת עם החלטת המשיבים לנתק את אספקת החשמל לדירותיהם, שנבנו לכאורה תוך חריגה מהיתר הבנייה. השופטת פותחת בפיטוריה של המשיבה מס' 2, שלא היה לה שיקול דעת עצמאי בעניין, ומתמקדת בשאלה האם המשיבה מס' 1 הפעילה כראוי את שיקול דעתה. השופט מצדד במשיבה מס' 1 וקובע כי החוק אינו מבחין בין נכסים חדשים לקיימים, וכי סמכותו להורות על ניתוק אינה מוגבלת בזמן. סמכות זו, מדגישה השופטת, צריכה להיעשות במשורה ובמקרים חריגים. השופט בוחן את ההליכים שקדמו להחלטה ומגיע למסקנה כי לעותרים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם אך בחרו שלא לעשות כן. הם שוקלים גם את מידתיות ההחלטה, מכירים בחומרת התוצאות אך מציינים כי העותר לא הציע חלופות כלשהן. באשר לפרשנות היתר הבנייה, מצדד השופט במשיב מס' 1 וקובע כי בניית הנכס אינה עולה בקנה אחד עם דרישות ההיתר. מסקנתם היא כי החלטת המשיבה מס' 1 לנתק את אספקת החשמל הייתה סבירה וכי לא נפלו פגמים פרוצדורליים המצדיקים את ביטולה. לפיכך העתירה נדחית, תוך דחייה עד ליום 16.12.14 על מנת שהעותר יתקן את המצב. בנוסף, חויב העותר לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך של 20,000 ₪. פסק הדין יישלח לשני הצדדים על ידי המזכירות.