תמ"ש 23362-02-23

תקציר

השופט קבע כי בדיקת אבהות לילד קטין אינה לטובת הילד, למרות בקשת האב לבדיקה. הילד נולד לזוג נשוי ונרשם כבנו של הבעל, והחוק קובע כי בית משפט לא יורה על בדיקה אלא אם קיים צורך ממשי העולה על פוטנציאל הנזק לילד. השופטת הסכימה עם המלצת העובדת הסוציאלית, שהייתה לטובת הילד, וציינה את ההשפעה השלילית על התפתחותו הנפשית, החברתית והרגשית של הילד במקרה שתוצאות הבדיקה יראו שהבעל אינו האב הביולוגי. הנזק הפוטנציאלי כלל נידוי דתי וחברתי, ואף סכנות פיזיות, שנחשבו כולן מזיקות יותר מהתועלת שבעריכת הבדיקה. גם בעיותיו הנפשיות של האב וחוסר הקשר עם הילד מאז לידתו שיחקו תפקיד בהחלטה, שכן השופט הטיל ספק בכך שהבדיקה תשפר את מערכת היחסים ביניהם. בנוסף, האם חזרה בה מהסכמתה הראשונית לאחר ששקלה את ההשלכות האפשריות. השופט הגיע למסקנה כי טובת הילד משרתת את דחיית תביעת האב, והורה לאב לשלם את הוצאותיה המשפטיות של האם.