בג"צ 578/80

תקציר

העותר, מורה המועסק על ידי מועצה מקומית, השתתף במכרז פנימי לתפקיד מנהל בית ספר וזכה. אלא שראש המועצה המקומית סירב למנותו, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה לבג"ץ. השאלה שעמדה בפני בית הדין הייתה האם לבג"ץ או לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בעתירה. השופט בכור טען כי לבית הדין לעבודה יש סמכות, שכן השתתפותו של העותר במכרז נועדה לקדם אותו במסגרת עבודתו, ויחסי עובד-מעביד הקיימים היו מרכזיים בעניינו. השופט ברק הסכים והדגיש כי לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בפעולות שלטוניות הקשורות ליחסי עובד-מעביד. עוד ציין כי החלטות בית הדין לעבודה יכולות להיות מפוקחות על ידי בג"ץ כדי להבטיח תקינות משפטית. מנגד, השופט לוין חלק על כך, וקבע כי לבג"ץ סמכות לדון בעתירה. לדברי לוין, חוק בית הדין לעבודה נועד לחלק סמכויות בין בית הדין לעבודה לבין בתי הדין הרגילים, אך לא בין בג"ץ לבית הדין לעבודה. בנוסף, הוא פירש את המונח "עילה" בסעיף 24(א)(1) לחוק כמערכת העובדות המזכות את התובע בסעד, ולא רק יחסי עובד-מעביד. בסופו של דבר, החלטת הרוב הייתה לטובת סמכותו של בית הדין לעבודה, כאשר רק השופט לוין התנגד.