תא"מ 61972-12-19

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש מתווך, התובע, נגד לקוחו, הנתבע, בגין סירובו לשלם דמי תיווך לאחר מכירת דירת הנתבע. הדירה נמכרה במסגרת הליך גירושין בין הנתבע לבת זוגו, שהתנהל בפיקוח בית המשפט לענייני משפחה והיה כרוך בהליך כינוס נכסים. התובע טען כי הוא זכאי לשכר הטרחה שכן הוא היה הגורם היעיל במציאת הקונה ובסיוע למכירה. מנגד, טען הנתבע כי אינו מוסמך לחתום על הסכם התיווך וכי התובע אינו זכאי לשכר טרחה כלשהו משום שהמכירה נערכה במסגרת הליך כינוס הנכסים. בית המשפט בחן את המקרה לפי סעיף 14(א) לחוק מתווכי מקרקעין ופסקי דין קודמים, המחייבים את התובע להוכיח כי הוא אכן היה הגורם היעיל בעסקה. השופט הגיע למסקנה כי מעשיו של התובע הובילו במישרין למכירה מוצלחת של הדירה. הנתבעת אישרה בעבר כי מאמציה של התובעת הניבו הצעה גבוהה יותר, ומעורבותה של התובעת בהליך הוכרה על ידי כונס הנכסים ובית המשפט לענייני משפחה. יתר על כן, הנתבע פעל בחוסר תום לב בכך שניסה להתנער מהסכם התיווך. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע ופסק לו דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר מכירת הדירה, בתוספת מס ערך מוסף, בסך 45,864 ₪, ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 50,864 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הגשת התביעה, וכן שכר טרחת תביעה, שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות.