ת"א 21541-11-19

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, העניק לנתבע שירותים משפטיים במספר עניינים לאורך שנים רבות. התובע תבע את הנתבע לשכר טרחת עורך דין, בטענה כי היו הסכמים בעל פה לשכר טרחה בחלק מהעניינים ותבע שכר ראוי בנושאים אחרים. עם זאת, בית המשפט מצא פגמים רבים בהתנהלות התובע ובעדותו, לרבות אי עריכת הסכמי שכר טרחה בכתב, המהווה פגם מהותי בביסוס עילת התביעה. טענת התובע כי הצדדים הגיעו להסכמות בעל פה לא הייתה משכנעת, ובית המשפט העדיף את עדות הנתבע בנקודה זו. בנוסף, התובע לא הביא ראיות מומחה לתמיכה בטענותיו לגמול הולם, הנדרש על פי הפסיקה. עוד ציין בית המשפט כי התנהלותו של התובע, כגון אי דרישת תשלום במשך שנים, מלמדת כי אינו סבור שהוא זכאי לסכומים נוספים. גרסת הנתבע לאירועים הועדפה בדרך כלל, ובית המשפט קיבל את טענתו כי יש לחשב את שכר הטרחה בעניין אחד על בסיס הסכום נטו שהתקבל ממכירת הנכס, לאחר ניכוי הוצאות. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 29,000 ₪ בלבד, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. בקשות שני הצדדים להוצאות נדחו.