רע"א 2761/22

תקציר

המבקש, שאובחן עם אוטיזם, ערער על חוקיותם של צווי האשפוז הכפוי שהוצאו נגדו לפי סעיף 9(א) לחוק טיפול בחולי נפש. הצווים הוארכו מספר פעמים בזמן שהליך הערעור נמשך. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, והוביל אותו להגיש בקשה לחופשה כדי לערער לבית המשפט העליון. עם זאת, לפני שבית המשפט העליון הספיק לדון בבקשה, שוחרר המבקש מאשפוז. שופט בית המשפט העליון קבע כי מאחר שאשפוזו של המבקש הסתיים, ובהתחשב בכך שלא היה זה אשפוזו הראשון של המבקש, הבקשה לחופשה לצורך ערעור היא כעת תיאורטית ואינה נופלת לקטגוריה של מקרים חריגים המצדיקים דיון למרות סיום האשפוז. זאת ועוד, השופטת ציינה כי אין צורך להתייחס לטענתו העיקרית של המבקש בדבר אי הבנתו הנטענת של בית המשפט המחוזי את המונח "מחלת נפש", שכן בצו האשפוז צוין במפורש כי המבקש מצוי במצב פסיכוטי ומהווה סכנה לעצמו ולאחרים, דבר המהווה הצדקה מספקת לצו על פי החוק. עוד המליצה השופטת כי הגורמים המקצועיים יבטיחו תיעוד מפורש של הפרעות פסיכוטיות בעתיד. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ולא נפסקו הוצאות.