ע"פ 41938-11-16

תקציר

מדובר במקרה שבו פסק בית הדין הארצי לעבודה בשלושה ערעורים על פסק דין של בית הדין האזורי, שמצא את אורלי והלל קוברינסקי אשמים בהעסקת עובד זר ללא היתר, בניגוד לחוק עובדים זרים. מר קוברינסקי ערער על החלטת בית המשפט כי ביצע את העבירה. הגב' קוברינסקי ערערה על הרשעתה. המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את קוברינסקי. בית המשפט מצא כי בידי הפקחים צו שיפוטי להיכנס לבית המערערים ולבדוק את עמידתו בהוראות חוק הכניסה לישראל. כניסתם של הפקחים לבית המערערים לא הייתה נקייה מפגמים, שכן היה עליהם להתאמץ יותר להזדהות ולהודיע על מטרת ביקורם, ולהזהיר את דיירי הבית טרם כניסתם. עם זאת, הראיות שהושגו במהלך הבדיקה, לרבות הודאות המערערים, הוכיחו את יסודות העבירה, ועל כן החליט בית המשפט שלא לפסול אותן, אך יש להתחשב בפגמים בעת מתן גזר הדין למערערים. עוד קבע בית המשפט כי "ייצוגם" של המפקחים בפני הגב' קוברינסקי כי היא תקבל קנס מנהלי בלבד אינו מצדיק את זיכויה המוחלט, אלא יש להתחשב בו בעת מתן גזר הדין. למרות שמר קוברינסקי היה מעורב פחות בהעסקתו של העובד, בית הדין מצא כי הוא לא הפריך את החזקה כי הוא גם "מעסיקו" של העובד, ולכן החלטת בית הדין האזורי להרשיעו הייתה מקובלת. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים בדבר תחולה רטרואקטיבית של מדיניות אכיפה חדשה ואכיפה בררנית, ומצא כי הצטברות הפגמים והליקויים בהתנהלות הרשויות אינה מצדיקה את קבלת טענת ההגנה מפני צדק. באשר לערעור המדינה על אי הרשעתו של מר קוברינסקי, קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד, שכן הצדדים אינם רשאים להציג את טיעוניהם או ראיות רלוונטיות בסוגיה זו. בית המשפט הציע למדינה לשקול האם להתעקש על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לצורך טיעונים לעונש, או להסכים להותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את קוברינסקי, בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה ובהליכים המתמשכים. לפיכך נדחו ערעוריהם של אורלי והלל קוברינסקי, וערעור המדינה התקבל עקרונית. למדינה ניתנו 21 יום להודיע על עמדתה בנוגע להצעת בית המשפט.