ע"א 3087/05

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שדחה את תביעת המערער נגד המשיבים. המערער, רוקח במקצועו, יחד עם שני רוקחים נוספים (המשיבים 1 ו-2) רכשו בית מרקחת בשנת 1992. מאוחר יותר באותה שנה, הם ניסחו "הסכם שיתוף במקרקעין ושותפות". בשנת 1996 הקימו המערערת והמשיבה 2 חברה, קירון רוקחות בע"מ, אשר הפעילה את בית המרקחת. בשנת 2002 חתמו הצדדים על מספר הסכמים הנוגעים לפינוי והריסת רכוש בית המרקחת ושיקומו בקניון חדש. המערערת טענה כי כפתה עליה ועושק אותה לחתום על ההסכמים, דבר שהקנה למשיב 1 נתח גדול יותר בעסק ממה שסברה כי הוא זכאי לו. בית משפט קמא דחה את טענות המערערת, ולא מצא כל ראיה לכפייה או עושק, וכי הודעת הביטול נשלחה לאחר שיהוי בלתי סביר. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצאה כל ראיה לכפייה או עושק בחתימת ההסכמים. זאת ועוד, מעשה הכפייה, אם בכלל, לא בוצע על ידי המשיב 1 או מי מטעמו, דבר השולל את תחולת הביטול בעילות אלה. עוד מצאה ערכאת הערעור כי תנאי ההסכמים לא היו גרועים באופן בלתי סביר מהרגיל, וכי המערערת לא הוכיחה את חוסר ניסיונה או חוסר חושיה העסקיים. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערערת בדבר הודעת הביטול, ואישר כי היא נשלחה לאחר שיהוי בלתי סביר. עוד טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא התיר לה לזמן עד חיצוני, מנהל סניף הבנק, דבר שמצא ערכאת הערעור כמיותר, שכן בית משפט קמא סמך על הצהרותיה ומסמכיה של המערערת בנוגע למצבה הכלכלי. לבסוף, בית המשפט שלערעור הורה למערערת לכסות את שכר טרחת המשיבים והוצאותיהם.