ע"פ 804/95

תקציר

הכרעת הדין עניינה בהרשעת מערער בייבוא, החזקה וסחר בסמים מסוכנים, בפרט לפי סעיפים 7(א), 7(ג), 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. הראיות נגד המערער נבעו מעדויותיהם של שותפיו לקשר, עלי, חוסיין ואכרם, שטענו כי היו מעורבים בהברחת חשיש מלבנון לישראל באמצעות השלכתו מעבר לגדר ביטחון. למרות חוסר עקביות וטענות לכפייה, סבר בית המשפט המחוזי כי עדויותיהם של עדים אלה אמינות דיין כדי להרשיע את המערער. העדויות נגבו לאחר שהעדים הגיעו להסדר טיעון עם התביעה, שבתחילה הכחישו מעורבות והתנגדו לראיות שהושגו תחת לחץ לכאורה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי ראיה שהושגה בנסיבות פסולות אינה פוסלת אוטומטית את השימוש בה כל עוד היא אמינה ובעלת משקל ראייתי. ערכאת הערעור ציינה כי אף שהעדויות טעונות אישוש בשל אופיין, הן יכולות לשמש באופן הדדי לחיזוק אמינותו של זה. הערעור על ההרשעה, שהתבסס על כך שהעדויות לא היו מבוססות בראיות חיצוניות ואולי מוטות להסדרי טיעון, נדחה. עם זאת, הערעור על חומרת העונש התקבל. העונש הראשוני הוגדר כמופרז ביחס לעבירות הקשורות לחשיש והופחת מעשר שנות מאסר לשבע וחצי שנות מאסר בפועל, עם שנתיים וחצי נוספות על תנאי, המשקפות התחשבות בעקרון הענישה האחידה, ללא קשר להסדרי טיעון עם שותפים אחרים.