ע"פ 3626/99

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מאפריל 1999 בתיק של מעשה סדום בילדים ומעשה מגונה. המערער, שהורשע בעבירות, טען כי יש לדחות את הקלטת המוקלטת של התקיפה, שהוצגה כראיה, שכן היא הושגה שלא כדין. הקלטת הוקלטה על ידי בעלה של דודתה של הקורבן, אשר הונחה לעשות כן על ידי המשטרה, ובא כוח המערער טען כי היה על הקטין להיחקר על ידי חוקר ילדים במקום. עם זאת, התנגדות הסנגור לא הועלתה במישור בית המשפט המחוזי, וערכאת הערעור הכירה בכך, מתוך הבנה כי הכרעת הדין אינה מבוססת על הקלטת עצמה אלא על עדותו הישירה של הקטין. ערכאת הערעור גם הכירה בכך שעדותו של הקטין הייתה משכנעת ונתמכה בראיות ובעדים אחרים, בהם חוקר ילדים ואביו ומורו של הקורבן, וכי ההסבר לתלונה המאוחרת היה סביר. בסופו של דבר, דחתה ערכאת הערעור את הערעור, ואישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וגזר עליו שש שנות מאסר, בשל חומרת העבירות, והורתה למערער לפצות את הקורבן.