ב"ל 35768-06-20

תקציר

התיק סובב סביב נהג אוטובוס, התובע, שטען כי ויכוח עם מנהלו ביום 6.11.2019 היווה תאונת עבודה. התובע ביקש להכיר באירוע כתאונת עבודה המזכה אותו בהטבות. עם זאת, הנתבעת, ככל הנראה חברת ביטוח או מעסיק, דחתה טענה זו. השאלה המרכזית הייתה האם קיים קשר סיבתי בין האירוע המוחי ממנו סבל התובע לבין אירוע העבודה החריג. בית המשפט מינה מומחה רפואי שסבר כי האירוע המוחי קדם לטיעון וכי אין קשר סיבתי בין שני האירועים. חוות הדעת של המומחה, שהתבססה על הרשומות הרפואיות ועל מצבו הבריאותי הספציפי של התובע, הייתה מרכזית בתיק. בית הדין הסכים עם מסקנת המומחה ודחה את טענת התובע, תוך שהוא מציין כי תסמיני השבץ הגופני קדמו לאירוע העבודה. בפסק הדין הודגש כי מצבו הבריאותי של התובע, לרבות מחלות רקע מרובות, תומך בעמדת המומחה. משלא השתכנע, ביקש התובע חוות דעת מומחה נוספת, אשר נדחתה. בית המשפט אישר את ממצאי המומחה, והדגיש את חשיבותם בקביעת הסיבתיות. בהיעדר ראיות סותרות, פסק בית המשפט נגד התובעת, תוך שהוא מדגיש כי אירוע הלחץ הנפשי התרחש לאחר האירוע המוחי, מה שהופך את סמיכות הזמן בין האירועים ללא רלוונטית. עוד צוין בפסק הדין כי לא ניתן להתעלם מההיסטוריה הבריאותית של התובע בהערכת הסיבתיות. מכיוון שמדובר בתיק ביטוח לאומי, לא נפסקו הוצאות, וכל אחד מהצדדים יכול היה לערער לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.