ת"א 3398-11-10

תקציר

התובעת, תסריטאית ובמאית, טענה כי הנתבעים - שחקן ובמאי (הנתבע מס' 1, שיסל), אחיו של המשורר המנוח (הנתבע מס' 2, פטקה), עמותה שהוקמה להנצחת זכרו של המשורר (הנתבע מס' 3) וצלם הסרט (הנתבע מס' 4, רוזנבלוט) - הפרו את זכויות היוצרים שלה בסרט דוקומנטרי על חיי המשורר, והשמיץ אותה בראיון. התובעת טענה כי היא זכאית להיקרא כתסריטאית הסרט, וכי הוסכם כי ישולם לה שכר עבור עבודתה. הנתבעים טענו כי התובעת התנדבה לעבוד על הסרט ללא שכר, וכי עבודתה מוגבלת לזו של חוקרת. עוד טענו כי הדברים שנאמרו במהלך הראיון אינם מהווים לשון הרע, וכי התובע גרם להם נזק בכך שמנע מהם לקבל תמיכה כספית מעמותות. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. בית המשפט קבע כי הצדדים הסכימו כי התובעת תקבל שכר עבור עבודתה כתסריטאית, וכי היא אכן עבדה כתסריטאית בסרט, ולא רק כתחקירנית. בית המשפט קבע כי חלקה של התובעת בעבודת התסריט הסתכם ב-80%, והורה לנתבעים להוסיף את שמה כתסריטאית, לצד שמות הנתבעים האחרים, בכל פרסום של הקרדיטים של הסרט. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים השמיצו את התובעת בראיון והורה להם לשלם לה פיצויים בסך 36,000 ₪. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת את השכר המוסכם, ולכל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם 75,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים שלה. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בנוסף להוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת פעלה באופן פסול בכך שסירבה לקבל שיק לתמיכה כספית מקרן עבור הסרט, אשר יכול היה להיות מועבר לנתבעים. לפיכך, סכום של 50,000 ₪ - שווי השיק - נוכה מהסכום שחבה הנתבעת 2 לתובע.